כל מה שרצית לדעת על נשימה ולא העזת לשאול

עיצמו לרגע את העיניים... אהה, אבל אם תעצמו את הענייים לא תוכלו לקרא... נכון, בסדר, אז בלי לעצום עיניים

רק תעבירו תשומת לב לנשימה

שימו לרגע תוך כדי קריאה, יד אחת על הלב ויד אחת על הבטן, ונישמו הנשימה מהירה? לאן היא מגיעה בגוף? לאזור בית החזה? לכתפיים? האם הנשימה לא מספקת? מרגישה כאילו שנעצרת ונתקעת? האם כל פעם שאומרים לכם לעצום את העיניים ולנשום זה יותר מעצבן מאשר עוזר?

האם אתם נמנעים מלעשות יוגה כי הנשימות שם מוציאות אתכם מדעתכם?

אם עניתם "כן" על לפחות שתיים מבין השאלות, אז המדריך הזה הוא עבורכם כי אפשר אחרת, וגם כדאי אחרת מסתבר שלנשום נשימה עמוקה, מזינה ומספקת זה כל כך לא טרוויאלי יותר בעולמנו המהיר, בתרבות ה"להספיק" שלנו

וחברה, זה לא בריא לא לנשום! וגם ממש לא נעים, אפילו מלחיץ ומעורר יאוש ודיכאון

נשימה זו מיומנות שהיא ספונטנית בגוף שלנו. אנחנו לא צריכים לחשוב על זה כדי לנשום. הגוף עושה לבד, יודע לבד.

אנחנו נושמים גם כשישנים. כל תינוק יודע לנשום

ואגב תינוקות, אז אם זכיתם להתבונן בתינוק לאחרונה ולהבחין בנשימה שלו, ואיך הצלעות ובית החזה ותכלס כל הגוף נעים בהרמוניה ובמלאות בזמן כל נשימה, אז הבנתם פלא עולם מה זה... ומה שקורה זה שהיכולת המופלאה הזו לנשום בהרמוניה כמו תנועת המדוזה שנעה בהרמוניה עם זרמי המים, פשוט הולכת ומצטמצמת לנו ככל שאנו גדלים.

ולמה זה? למה זה קורה?

אבל הגוף שלנו אמור לדעת מה לעשות לבד, לא?

הגוף יודע, זה נכון, רק העניין הוא שאחנו מפריעים לגוף שלנו כל הזמן

עם כמויות סטרס בלתי הגיוניות, עם בהלה קבועה בחיים, עם נוקשות מחשבתית, אנחנו לוקחים ללב המון דברים

כל הדברים האלה ועוד משפיעים על הסרעפת באופן ישיר, וכדי להבין את זה בואו נדבר רגע על הסרעפת מי היא ומה היא בגופנו.

אז...

הסרעפת יש להיא שריר כיפתי גדול שצמוד אל הצלעות בכל דפנותיו וממש מהווה חוצץ בין מערכת הנשימה והלב ובין מערכת העיכול והרביה

זה שריר מאוד ייחודי מהבחינה שהוא לא צמוד לשום עצם. כל השרירים שלנו עוטפים איזו עצם, יש להם התחלה אמצע וסוף. והסרעפת לא. היא שריר חופשי. שנע באופן מייטבי כשהוא רפוי ואין עליו לחץ.

פעולת הסרעפת היא מתיחה בזמן השאיפה, והרפייה בזמן הנשיפה,

וביחד איתה נעות גם הצלעות אל הצדדים, נפח כלוב הצלעות גדל על מנת הריאות יתרחבו ויותר אויר יוכל להיכנס

אז מה הבעיה בעצם?

מה שקורה לאורך השנים זה שפעולת הסרעפת הולכת ומצטמצמת עם כל מתח, חוסר תשומת לב וטראומה שאנחנו צוברים.

עד לכדי כמעט חוסר תנועה של הסרעפת ואדם כזה ינשום כך שבכל שאיפה הכתפיים שלו עולות למעלה, הוא יסבול ממתח קבוע בשכמות ובצוואר, כאבים באזור הזה וגם לפעמים כאבי ראש. למען האמת מיחושים נוספים מושפעים מצורת נשימה זו. גם כאבי גב תחתון נובעים מחוסר תנועה מלאה של הסרעפת, בעיות עיכול, בעיות ההומונאליות ועוד.

אבל כמו שאמרתי, אפשר גם אחרת. וגם כדאי.

אם שרדתם עד פה כנראה שמעניין אתכם מה אפשר לעשות ועדיף שזה יהיה קל ומהיר. עדיף שזה יהיה קסם ותרגיל אחד כזה מהמם שיפתור את כל הבעיה.

אז קסם זה לא, אבל זה מאוד ברור מההתחלה ומי שמרגיש מצוקה גבוהה ביום יום, ירגיש הקלה גדולה כבר בתרגול הראשון או השני.

בתרגולים המצורפים במורד הדף, יש מגוון של תרגולי נשימה, שמתמקדים בטכניקת נשימה ייחודית

כל פעם מספר דקות של למידה ותשומת לב לנשימה בדגש קצת אחר. כל תרגול עומד בפני עצמו, אבל הכי טוב לעשות כל יום משהו. אולי לחזור על תרגול אחד כמה פעמים ואז לעבור לאחד אחר. כל תרגול יתן לכם תובנות אחרות ותוכלו למצא את הטיפים שמדברים אליכם הכי טוב באותו הרגע.

ומה בעצם מתרגלים?

בטכניקה הזו אנו ממש מתייחסים אל מערכת הנשימה כאל בוכנה, משאבה שמפעילה מנגנון אדיר שהוא בעצם כל הגוף.

זו נשימה בשלושה שלבים, שלוש מדרגות. מרפים את הבטן, שואפים דרך נחיריים רפויים באיטיות מדודה את האויר לכיוון קרקעית האגן, ואז שואפים גם אל הצלעות באותה השאיפה, וגם אל בית החזה. עוצרים לכמה רגעים את הנשימה, מרפים את הסרעפת ואז עוברים ברכות לנשיפה. גם בקצה הנשיפה עוצרים לרגע, מרפים את הסרעפת ורק אז עוברים לשאיפה.

זה נשמע מסובך? נכון, זה מסובך לקרא כל כך הרבה מילים שמתארות תהליך שאתם לא מכירים.

הכי טוב זה להרגיש בגוף. וגם הכי חשוב. ברגע שהגוף יחווה הרגעות, מלאות וסיפוק, תמיד תוכלו לחזור לזה בעצמכם, ולשפר לעצמכם את ההרגשה עוד ועוד.

אז יאללה, לכו להקלטות והתחילו לנשום במלאות ובסיפוק.